טווח מדידה של קיטונים

מה האופטימום היעיל (או הרצוי) מבחינת טווח מדידה של קיטונים?

אופטימלי, בין 1.5 ל-3

אופטימלי 1.5-3, זה אומר שבטווח זה מתרחשת יותר שריפת שומנים מאשר ב 3.1 ומעלה?

זה הטווח שוולק ופיני מגדירים בספר שלהם, מעל 5 זה מצב של הרעבה.

1.5 עד 5 זה אופטימלי. מתחת אתה לא מייצר מספיק קטונים בשביל לספק את צורכי האנרגיה ומעל פשוט אין צורך בכזו כמות. מעל 4 זה בדרך כלל אומר שהתאמנת אירובי ממושך או אכלת עודף של שומן. מה שאומר שאתה לא שורף אותו מהמאגרים.

מעל 5 זה אומר שאכלתי יותר מדי שומן?

כן, ביחס לחלבון.

 האם 6 זו תוצאה לא רצויה? מסוכנת? במה היא פחות טובה מ 3? שריפת שומנים?

מסוכנת? לא. לא רצוייה? לדעתי כן ומסמלת את העובדה שמשהו לא נכון בתזונה, או במילים פשוטות אתה לא אוכל מספיק. בכל מצב בו הגוף שלך רעב (ה לא שהם של רעב כרצון לאכול, זה הרעבה=לא מספיק נוטריינטים) מטבולית תהיה האטה בירידה במשקל. כדי להוריד באחוזי שומן תאמין או לא, צריך לאכול.

למה 6 פחות טוב מ 3

א. זה כנראה אינדיקציה לרעב כי אלו קטונים של

starvation

מה שיכול להצביע על מעט מדי חלבון.

ב. המדידה הגבוהה יכולה להראות שאתה מייצר הרבה ולא משתמש במספיק

בגדול בשלב ההתאמה חלים המון שינויים ולפעמים ניתן לראות רכבת הרים מבחינת רמות קיטונים. חוסר התאמה זמני בין היצע לביקוש. הכבד מייצר, המוח עדיין לא משתמש, מצד השני השרירים עדיין בהתאמה, וככל שהזמן יעבור הם יפסיקו להשתמש בקיטונים ויותר בשומן. ולכן, בשלב כזה ניתן לראות ערכים ‘משוגעים’.
בהמשך הדרך, אם המספר עולה, פיני וולק קראו לזה הרעבה. הרעבה ברמה המטבולית. הם לא הרחיבו ממש, וההסבר הבא הוא מה שהצלחתי למצוא ברשת ובספרות.
הכבד, כדי לייצר קיטונים חייב לזהות ירידה דרמטית של גליקוגן. באופן רגיל (רגיל פחממני) הוא אוגר כ100 גרם גליקוגן, וזה הגליקוגן היחיד שהגוף משתמש בו לפירוק לסוכר למח באין פחמימה מבחוץ. הגליקוגן שרירים זמין רק לשרירים.
כעת, כאשר גליקוגן כבד נמוך (עד רמת חירום), מישהו חייב לספק סוכר למח. גם במצב קיטו אופטימאלי המח עדיין תלוי ב20% אספקה קבועה של סוכר (חישוב קל יראה שמדובר בכ-25 גרם בערך ליום). באין פחמימות, הסוכר נוצר בתהליך גלוקונאוגנזה – פירוק חלבון לסוכר. שומן לא ניתן לפרוק לסוכר (תהליך חד כיווני לכיוון השומן). את הגלוקונאוגנזה ניתן לייצר מחלבונים נצרכים או חלבון רקמה. בנוכחות קיטונים, ינסה הגוף להמנע כמה שיכול מהרס רקמה. וכך במצב ביניים יווצר חוסר סוכרי לתאים, אשר מתבטא בייצור מוגבר של קיטונים. בסופו של יום הגוף יפנה להרס רקמה, למרות שזה לא הגיוני, כי בטבע זמינות שומן תמיד הגיעה עם חלבון.
ולענייננו, אם נצפית רמה גבוהה של קיטונים, מדובר במחסור סוכרי לתאים. שתי דרכים לפתרון. העלאת כמות הפחמימות/החלבונים, או שניהם. בכל מקרה להיות בהרעבה מטבולית לא מומלץ. וכדי לתקן, לא צריך לעשות יותר מדי. 3ביצים ליום, 3 כפות כוסמת, סלט ירוק. בכל מקרה לא להוריד שומנים. חשוב לציין שלפי וולק ופיני אופטימום בין 1.5 ל 3. לפי ג’ימי מור גם 4 מצוין.

ההרעבה, היא הרעבה לסוכר ברמה התאית. בכל המקרים, אצלנו וסס 1/2, עליית קיטונים משמע חוסר סוכר בתא. בסוג 1/2 זו תוצאה של חוסר או תנגודת אינסולין. הסוכר רץ בדם, התאים רעבים והגוף מתחיל לפצות בייצור קיטונים. אצלם זה קיטואסידוסיס. וכמובן מלווה במתן שתן מרובה בניסיון להעיף סוכר ולכביש המהיר להתייבשות. אצלנו, האינסולין פועל מצוין. פשוט אין מספיק סוכר. גליקונאוגנזה זה תהליך יקר יחסית, והגוף ישמור אותו כברירה אחרונה. פתרון ראשון הוא ייצור מוגבר של קיטונים בניסיון לפצות את התאים. חוסר בחלבון בתזונה (או פחמימות לעניין זה) יביאו לעליה בקיטונים ברמה גבוהה מהרגיל, לכזו שוולק ופיני הגדירו כהרעבה. חשוב לזכור שאצלנו אין רזרבות בכבד (לתפקוד יומיומי. ישנם כ50 גרם השמורים למקרה חרום למח ולמקרה של התקף לב). ובאין רזרבות, מפרקים שומן ומבצעים גלוקונאוגנזה.
הוספת מידה נכונה של חלבון, שחלקו הולך לייצור סוכר וחלקו לבניין הגוף יפתרו את הבעיה. יש מי שיסכים שניתן להוסיף גם פחמימה עד לגבול השומר בקיטוזיס, אבל זו כבר בחירה אישית.

חשוב מאוד לציין כשאתה אומר סוג 2, שזה מאוד מתקדם שהלבלב כבר לא מייצר אינסולין.
רמות הקיטוזיס במצבים הללו (סוג 1 ו 2 מתקדם) פשוט עולים בגלל שאין משוב שמפסיק שריפת שומנים בכבד.
אינסולין, יוצא ישר מהלבלב לכבד, ושם יש לו את התפקידים העקריים של הרבה פעולות חשובות. אחת מהן זה להגביל שריפת שומנים.
וזה בעקרון גורם אולי לרעב ברמה התאית (לא רק של גלוקוז), פשוט כי אינסולין מאוד נמוך או לא קיים.

אפילו במצב של רעב אמיתי (בלי אוכל כלל), ישנה הגבלה של שריפת שומנים. מתישהו אינסולין מתחיל לעלות כאשר רמות הקיטונים עולים לכ-5.0 מיל’ ומעלה.

נסכם את ההסבר לקיטונים גבוהים (מקרה – HI) ומה הפתרון.

נתחיל מהכלל הראשון – אין דבר כזה מחסור בגלוקוז (דיאטטי).
זה אולי אמצעי להוריד קיטוזיס גבוה, אבל השאלה היא האם יש בעיה עם קטוזיס גבוה לאדם בריא שלא נמצא ברעב עם לבלב עובד בכלל?

נקודה שניה – לא אני ולא אתה יכולים לדעת מה בדיוק קורה בתוך התא ע”י קריאות קיטוזיס. זה לא נותן את הסיפור במלואו.
כלומר, אולי בשבועות/חודשים ראשונים, לחלק מהאנשים הם עולים, פשוט כי אינסולין יורד לרמה שהקיטונים עולים מעבר לדרישה תאית.
אולי בהמשך זה מסתדר (השערה).
במקרה וכן – אין כאן כלל בעיה של “הרעבה”.

שלוש – חלבונים מעלים אינסולין.
במקרה וקריאות גבוהות של קיטוזיס מלוות בתופעות לוואי שליליות (חוסר שינה, עייפות, יובש בעיניים, ועוד), אפשר להעלות ורצוי, כמות חלבונים. לא בכדי “להוריד קיטוזיס” בעיקרון, אלא יותר לספק לגוף חומרי בניה קריטיים.

רביעית ואחרונה – אפשר להוריד קטוזיס מן הסתם עם מעט יותר פחמימות, מסכים. וכל עוד אתה נשאר בקטוזיס, אז אתה “בפנים”.

החשיבות שאני מוצא בתיקון מעל 5, למרות שניתן לטעון שכל תוצאה תקינה, היא בהתבססות על מה שוולק ופיני הגדירו בטווח תקין (אנחנו מרחיבים אותו טיפה) וההבנה שמעל רמה מסוימת אינסולין עולה, ואת זה אנחנו רוצים מאוד למנוע.

ערכים נורמליים ואופטימליים הם בין 1 ל-5. מעל 5 צריך לתקן. ייתכן ואינסולין עולה, וראינו כבר שלאו דווקא. ולכן בדיקה מהירה של התפריט ככל הנראה תגלה חוסר בחלבונים. תיסוף מבוקר שלו יחזיר לרמות תקינות.
לגבי אפס פחמימה, אני חושב שכן, אפשר לוותר על דגנים, קטניות וכדומה לחלוטין. סלט ירוקים לעומת זאת יכול דווקא להוות מרכיב חשוב.

במידה וערכי הקיטונים גבוהים, לתסף מעט חלבון ולעקוב.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *